החלטה בתיק ת"א 134-09

בפני בקשה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי.

מדובר בתובענה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים (בדרך לעבודה) ביום 2/1/06.

ביום 4/3/09 מונה ד"ר חורי אמל, כמומחה אורתופד, מטעם בית המשפט. בחוות דעתו קבע ד"ר חורי כי לתובע נותרה נכות צווארית בשיעור של 5% אותה שייך לעברו הרפואי וכן נכות גבית בשיעור של 5%.

ביום 16/7/09 פנה התובע למוסד לביטוח לאומי לקביעת דרגת נכות מעבודה ולאחר שנבדק על ידי הוועדה, נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 15% כדלקמן: 10% נכות אורטופדית בגין מגבלות תנועה עמ"ש צווארי ו- 5% נכות נוירולוגית בגין רדיקל ופתיה.

ב"כ התובע הגיש בקשה במסגרתה עתר להכיר בנכות הנוירולוגית שנקבעה לתובע ע"י המל"ל כקביעה על פי דין והבקשה התקבלה.

ערעור שהוגש על ידי הנתבעת לבית המשפט המחוזי נדחה והערעור שהוגש לבית המשפט העליון התקבל, כך שהנכות הנוירולוגית שנקבעה ע"י המל"ל לא הוכרה כקביעה על פי דין. על כן עותר התובע למנות לו מומחה בתחום הנוירולוגי.

בדיון שהתקיים ביום 31/10/11 טען ב"כ התובע כי מדובר בתביעה לפי חוק הפלת"ד, כך שהתובע יכול להוכיח את נכותו רק באמצעות מינוי מומחה.

לדבריו, התיעוד הרפואי אינו מותיר ספק באשר לקיומה של ראשית ראיה למינוי מומחה נוירולוג, ולטענתו המומחה בתחום האורתופדי אינו מוסמך לקבוע ממצאים נוירולוגים ועל כן לא ניתן להסתפק בחוות דעתו.

ב"כ הנתבעות התנגד למינוי מומחה נוירולוג וטען, בין היתר, כדלקמן:

ועדת המל"ל הסתמכה על בדיקת  EMG  מתאריך 19/5/09 והמומחה מטעם בית משפט התייחס לבדיקה וציין כי מדובר בפגיעה עצבית לא אקטיבית ועל כן אין ראשית ראייה.

במידה ובית המשפט יורה על מינוי מומחה , מתבקש כי המומחה יתייחס לחוות דעתו של ד"ר אמל, המומחה מטעם בית המשפט, באשר לקיומה של חפיפה בין הנכויות.

המסגרת המשפטית

בהתאם לתקנות אין עומדת לנפגע בתאונת דרכים האפשרות להוכיח את טענותיו בעניין שברפואה על ידי הבאת חוות דעת מטעמו. הדרך העומדת לפניו היא לבקש מינוי מומחה או מומחים רפואיים.

ההלכה קובעת כי על מנת שימונה מומחה לצורך קביעת דרגת נכות בתחום מסויים צריך התובע להביא ראשית ראיה לנכות שהוא טוען לה [ר' רע"א 1619/93 אליהו נ' טטרו, פ"ד מ"ז (4) 89]. ביהמ"ש מקפיד על מינוי המומחים במקרים אלו משום שאין לנפגע אפשרות אחרת להוכיח את נכותו הרפואית על ידי הבאת מומחים  מטעמו (ר' רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון פ"ד מ"ד (2) 216, 219-220)

ראשית הראיה הנדרשת לצורך מינוי המומחה יכולה להיות להלמד מסוגים שונים של מסמכים ובעיקר ממסמכים אשר מצביעים על טיפול רפואי שניתן לתובע עקב נכותו [ר' רע"א 911/03 סעאת נ' סעאת ואח' תק-על 2003 (1) 709].

ב רע"א 247/01 מססה נ' דולב ואח' [פורסם בנבו], נקבע, בין היתר, כי "אי מינוי מומחה רפואי בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים... משמעו סגירת הדלת בפני התובע להוכחת קיומה של נכות שכן אין באפשרותו להוכיח את ענייניו הרפואיים בדרך אחרת. לכן, כאשר קיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה יש מקום לקבל את התאונה למינוי המומחה".

התיעוד הרפואי הרלוונטי

בפני בית המשפט הוצגו, בין היתר, המסמכים הבאים:

מסמך מיום 17/9/06 (מב/1) - הפניה לפיזיוטרפיה. בממצאים הקליניים נמצאה רגישות לאורך ע"ש מותני וירידה בתחושה בירך שמאל לפי פיזור 4-L.